<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנא בר שאונה</h1>
<h2>דף עה.</h2>
גרס' בשלהי מס' ע"ז [ע"ה ע"א] ומס' נידה פ' תינוקת בגמ' ראתה ועודה בבית אביה [ס"ה ע"א], ת"ר בזו (שב"ש) [שב"ה] אומר' כל הלילה שלה נותנין לה עונה שלימה וכמה עונה שלימה רשב"ג אומר לילה וחצי יום ורמינ' עלה ומי בעינן כולי האי ורמינהו מי שהיו גתיו ובית בדיו טמא' ורוצה לעשותן בטהרה וכו' עד רשב"ג אומר מש"ר יוסי מניחן תחת הצינור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין וכמה עונה וכו' עד וכמה עונה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן או לילה או יום, ור' חנא שאונה ואמרי לה ר' חנא בר שאונא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן חצי לילה וחצי יום, ואמר ר' שמואל בר רב יצחק לא פליגי הא בתקופת ניסן ותשרי הא בתקופת תמוז וטבת ומסקנא שאני כתובה דמנהגי טפי עד דכתבי ופי' רבינו שמואל אע"ג דבתולה ניסת ליום הרביעי וכותבין בכתובה ברביעי בשבת אפילו הכי כותבין אותה בחמישי כדאמרינן בפ"ב דגיטין דכל זמן שעסוקין באותו עניין יכולין לכתוב ברביעי ואינו כונס לשמש בתחילת הלילה מפני שעדיין לא נחתמה הכתובה. ונ"ל הסודר שאין מנהג זה בכל הכתובות אלא רוב הכתובות היו כותבין וחותמין ברביעי, דה"ג התם בפ"ב דגיטין דכתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא ואיחתם בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי ומסיק משום דעסוקין באותו עניין ואי ברוב הכתובה נהגו לחותמן בלילה מה מביא מחייא בר רב אי משום דרב הוה התם לימ' בסתם לימ' רב כשמואל סבירא ליה. ובכת' פ"א [ה' ע"א] איבעיא להו בתולה ניסת ברביעי ונבעלת ברביעי ולא חיישינן לאיקרורי דעתא או דילמא ניסת ברביעי ונבעלת בחמישי דחיישי' לאיקרורי דעת' נר' דהבעי' כך היא פשיט' דעיקר הסעודה וכתיבת כתובה ברביעי וכניסה לביאה בחמישי דהיינו ליל חמישי שהרי [לפי ה]משניות [מוכח] שהביאה בלילה כדתנן [נדה ס"ד ע"ב] ב"ש אומר' נותנין לה לתינוק' שלא הגיע זמנה לראות ד' לילות, ולב"ה אפילו הגיע זמנה לראות ד' לילות ולב"ש לילה הראשון ושנינו [ברכות ט"ז ע"א] חתן פטור מק"ש לילה הראשון ואע"ג דמסקנא התם בתחילת פ' תינוקת מאי ד' לילות ד' עונות התם משמע לבר מליל ה' ועיין התם דאע"ג דד' עונות איום נמי קאי סוגיא דשמעתא לבר מליל ה' הילכך קא בעי הכא אם דעתו ורצונו לכנוס לשם ביאה ביום ד' עצמו מי שבקינן ליה או לא, ומסיק ת"ש דתני בר קפרא בתולה ניסת ברביעי ונבעלת בחמישי, הואיל ונאמרה ברכה לדגים, טעמא דמשום ברכה אבל משום איקרורי דעתא לא חיישינן ופרפרת לדבר וסמך דהואיל ונאמרה בו ברכה לדגים לפיכך נבעלת בחמישי וידגו לרוב בקרב הארץ.
